מוזת הסיוטים - לייני טיילור/Muse of Nightmares - Laini Taylor
- theendlesssearch4
- 5 במאי 2020
- זמן קריאה 1 דקות
ברצינות, נקרופיליה עם נגיעות של גילוי עריות בספר למבוגרים צעירים?
על מה:
לאזלו, היתום שהפך לספרן, שהפך להרפתקן, הצליח להגשים את חלומו להגיע לעיר המסתורית המכונה "בכי" ושם הוא פגש את סראי, נערת חלומותיו (מילולית), שמהווה את התגלמות הסיוטים של תושבי בכי. לפני שהשניים הספיקו לנסות לרקום תכנית לעתיד משותף, פיצוץ אימתני שמזעזע את העיר משנה את גורלם וחושף סודות מן העבר הכואב של בכי.
איך:
אחרי שה"החולם", הספר הראשון בדואולוגיה, הפגין ההתקדמות מבטיחה, "מוזת הסיוטים" מפגינה נסיגה נחרצת, והפגמים שהיו עוד ב"חולם" גדלים עד שהם מאפילים על הרעיון המעניין שבבסיס הספר.
"מוזת הסיוטים" מדגים היטב איך ספרים שמכוונים למבוגרים צעירים הפכו לשם נרדף לכתיבה בעייתית עם כתיבה רוויה בפאתוס מצועצע שמשטיחה ומרדדת את הספר. מערכת היחסים של לאזלו וסראי הופכת לעוד יותר מטרידה - לאזלו בעצם מבצע נקרופיליה עם מישהי שאחותו למחצה מרגישה את כל מה שהיא מרגישה - וטיילור מצליחה להיכנס לנקודות בעייתיות שעדיף שלא הייתה נכנסת אליהן, כמו ביחס לרצח הילדים שמתקבל בסלחנות מפתיעה, והשימוש המגושם עד לא זהיר באובדנות, כך שהניסיון ליצור מורכבת רגשית ומוסרית כושל.
אולי הנסיגה נובעת מכך שטיילור מנסה לקשר את הדואולגיה לעולם שכבר יצרה דבר שמחזיר אותה לשורשיה, ואולי היא סתם התעייפה. לא משנה מה הסיבה לנסיגה, הכתיבה הלא מוצלחת של טיילור והבחירות המטרידות שלה קוברת סיפור מוצלח שבידיים יותר אמונות ורגישות היה יכול להפוך לספר שלא רק מהדהד יצירות יותר בוגרות ומשמעותיות מז'אנר המד"ב-פנטסיה אלא מעניין באמת בפני עצמו, והופכת אתו לפלקט מצועצע.
Comentarios