החולם - לייני טיילור/Strange the Dreamer - Laini Taylor
- theendlesssearch4
- 5 באפר׳ 2020
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 6 במאי 2020
לפעמים חלומות מתגשמים
על מה:
בעולם שזנח את הקסם ומתמקד במדע, לאזלו סטריינג', יתום מלחמה וספרן זוטר, חולם על קסם ומפתח מילדות אובססיה לעיר אגדית ואבודה. כשנקרית בדרכו הזדמנות נדירה להגיע לעיר ולגלות את צפונותיה, הוא מתגבר על כל המכשולים כדי להגשים את חלומו.
בניגוד ללאזלו שתמיד חלם להגיע לעיר, סראי לכודה בה, ולמרות שהיא חיה את כל חייה בעיר היא מכירה אותה רק מהסיוטים שהיא מביאה על תושבי העיר. סראי ושאר הלכודים איתה, הם חלק מהשאריות הבלתי רצויות מתקופת האימה והדיכוי של העיר, ואם תושבי העיר יגלו את דבר קיומם הם ינסו להיפטר מהם כמו שהם שואפים להיפטר משאר סימני העבר האפל.
הגעתה של המשלחת שלאזלו הוא חלק ממנה מבשרת על שינוי בעיר, וכשלאזלו וסראי נפגשים במקום היחיד בו חולם ומוזת סיוטים יכולים להיפגש - בחלומות - הם מרשים לעצמם לחלום על עתיד טוב יותר לעיר ולסראי ולחבריה, אבל חלומות ומציאות לא תמיד משתלבים יחד.
איך:
"החולם" הוא קפיצת מדרגה מרשימה עבור לייני טיילור, הסופרת שמאחורי טרילוגית המבוגרים צעירים המאוד מצליחה ומאוד שבלונית "בת העשן והעצם". טיילור לא מנסה להתנתק מהעבר שלה - גם "החולם" מסווג כספר למבוגרים צעירים (ולכן זה כל-כך מוזר שטיילור בחרה לציין במפורש שלאזלו מעל גיל עשרים בעוד שסראי בערך בת שבע עשרה. אין לי מושג למה הסופרת וההוצאה לא נמנעו מהמהמורה חסרת הטעם הזאת), וה"חולם" ללא ספק ידבר למעריציה הוותיקים - אבל טיילור כן מנסה למצוא כיוון יותר עמוק ומקורי, ואולי גם מנסה להתחבר לברנדון סנדרסון שבה, מאחר ולטעמנו יש ב"החולם" קווי דימיון חזקים לסדרת "מלחמת הנפילים" של סנדרסון.
אבל שינויים הם לא דבר פשוט, ולא קל להתנתק מדפוסים ולהתנער מהבאנליות. הגיבורים לאזלו וסראי כה גדושים במעלות עד שהם מגיעים לכדי קירבה מסוכנת לטריטוריית המרי סו. הספר סובב כל כולו סביב דימיון, חלומות וקסם לא מצליח להיות ממש מרהיב בגלל שהכתיבה והתיאורים לא בדיוק נוסקים. רגעים של אינטימיות או תשוקה בכלל מביאים את הסופרת לכדי גמלוניות.
כך שהספר רצוף בפסקאות מהסוג הבא:
"בתוך ערפל, בתוך חלום, צעיר וצעירה נבראו מחדש. אך קודם לכן הם התפרדו לגורמים, שוליהם נמוגים כמו ציפור הרפאים הלבנה, בת רוח, כאשר פעפעה מבעד למעטה השמיים ונעלמה. תחושת המציאות הגשמית התפוגגה בהדרגה - פרט לדבר אחד. ידיהם האחוזות נותרו אמיתיות כמו עצמות וגידים. לא נותר דבר מהעולם, לא גדת נהר ולא מים, לא קרקע תחת רגליהם - ובכל מקרה לא רגליים. היתה רק נקודת מגע אחת, ואפילו בשעה שלאזלו ושרי הרפו מעצמם, הם המשיכו לאחוז זה בזה." (עמ' 312).
אז לטיילור יש עוד כברת דרך לעבור ככותבת, אבל העולם שבספר מסקרן וצבעוני, ואפשר להרגיש את החתירה למקוריות ולמורכבות בבניית העולם ובעיצוב הספרותי, ומרשים לראות מישהי שכבר זכתה להצלחה מנסה לצמוח ועוד בלי ללכת באופן אוטומטי לכיוון יותר אלים או פרובוקטיבי (למרות ששוב, גישת "בעצם, אני משתמש בספרים כדרך להימנע מהחיים האמתיים" שעולה בספר גורמת לנו לתימהון).
רק שספר ההמשך הרס לחלוטין את הרושם האופטימי שהותיר בנו החולם - זה פשוט צעד מהוסס אחד קדימה ואז זינוק נחוש לאחור - עד שאנחנו ממליצות לוותר גם על "החולם". אתם מוזמנים לקרוא את הביקורת שלנו על "מוזת הסיוטים", אם אתם מעוניינים בהרחבה.
Comments