מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים/The Guernsey Literary and Potato Peel Pie Society

לא המועדון שלי

על מה:

השנה היא 1946 וג'ולייט אשטון נמצאת בעיצומו של מסע יחסי ציבור לספר שלה כשהיא מקבלת מכתב מגבר בשם דוסי אדמס המתגורר באי גרנזי. דוסי מספר לה שבמהלך מלחמת העולם השנייה כשהאי היה תחת כיבוש גרמני הוא היה חלק ממועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים שם יצא לו לקרוא ספר שהיה בעבר בבעלותה, ומבקש את עזרתה במציאת ספרים נוספים מאת אותו מחבר. השניים מתחילים להתכתב, וחליפת המכתבים ביניהם גורמת לג'ולייט לבחון מחדש את חייה. היא מחליטה לנסוע לאי ולכתוב על המועדון שדוסי היה חלק ממנו, אך כשהיא מגיעה לאי, היא מגלה שהתושבים לא ששים לדבר על תקופת הכיבוש, או על אליזבת, מייסדת המועדון. ג'ולייט מרגישה שבגרנזי טמון סיפור מרתק ומחליטה להישאר באי ולחקור את החיים בו תחת הכיבוש, למגינת ליבם של חברי המועדון ושל ארוסה.

קדימון לסרט:

איך:

הסרט הוא דרמה היסטורית רומנטית עם נגיעות של מתח המתבסס על ספר בעל אותו שם מאת מרי אן שייפר ואנני בורוז שיצא בשנת 2008 למניינם. בערך שנתיים אחרי שהספר יצא החלו לעבוד על גרסה קולנועית שלו, אבל ההפקה סבלה מעיכובים ומגלגולים שונים - שמותיהן של שחקניות רבות נקשר לתפקיד של ג'ולייט עד שלבסוף קיבלה את תפקיד לילי ג'יימס, שלנצח תהיה עבורנו הדודנית רוז מ"אחוזת דאונטון", והיא לא היחידה כאן מהסדרה הידועה, דבר שזיכה את הסרט בכינוי 'מפגש האיחוד של "אחוזת דאונטון" - כך שהסרט עלה על המסכים קרוב לעשור אחרי שהספר ראה אור, ובניגוד לספר, הסרט התקבל באדישות בידי הקהל.

כש"מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים" התפרסם, הוא היה רב מכר במספר ארצות, אבל נראה שהוא משתייך לקטגוריה של ספרים שזוכים להצלחה ולפופולריות עזה עם יציאתם, אבל אחרי שחולפות כמה שנים כבר לא כל כך זוכרים אותם. בקרב חברות הבלוג שקראו את הספר, למשל, נותר ממנו רק רושם מעורפל מאוד של "ספר חביב, והיה מעניין ללמוד שהגרמנים כבשו איים בריטים". כך שהשנים שחלפו בין פרסום הספר ליציאת סרט כנראה מיסמסו חלק מהקהל הטבעי שלו.

כמובן שזה לא היה מהווה בעיה אם הסרט היה מצליח לעמוד בכוחות עצמו. אך שנות העבודה הרבות על העיבוד הקולנועי הניבו סרט סתמי ושטוח, ולמרות הפופולריות הגדולה של לילי ג'יימס אצל הקהל הבריטי והמבקרים התגובות לסרט היו פושרות (אולי בגלל שהיא נמצאת רק בחלק מהסרט בגלל הקפיצות בין הזמנים). רוב השבחים שהסרט כבר קיבל אכן הלכו בעיקר אל ג'יימס ואל זריקת הפמיניזם העכשווי שקיבלה העלילה התקופתית. אבל באופן די גורף יש הסכמה שאין בין השחקנים כימיה - חיסרון בולט בסרט רומנטי.

התגובות אצלנו לסרט נעו בין "סביר" ל"מוזר, לא זכרתי את הספר כמעצבן". יש בסרט כמה נופים יפים, יש בו כמה תלבושות נחמדות, אבל אין בו שאר רוח או ניצוץ רומנטי, והדמות של אליזבת, מייסדת המועדון, וכל מה שכרוך בה, פשוט נוראיים. באופן אישי, אין לי מושג איך מישהו יכול לראות בדמות הזו התגלמות של מוסר וחיוביות. ברצינות, להיות אדם טוב ואמיץ לא אומר שאתה חייב להיות אידיוט מטורלל שלא חושב לפני שהוא עושה דברים.

"מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים" היה סנונית שבישרה את ההתעוררות מחדש של הז'אנר, ואולי אי אפשר לצפות מהסנונית הראשונה שתעוף יותר מדי טוב...

#TheGuernseyLiteraryandPotatoPeelPieSociety #מועדוןגרנזילספרותולפאיקליפותתפודים

#אחוזתדאונטון #דרמה #רומנטי #היסטורי

#החיפושהאינסופיאחרמשהומעניין